ז' אדר התשע"ח

מספר תיק: 5770-5

פסק דין

בעניין הזמנת פיתוח אפליקציה (יישומון) מוקד מצלמות מרחוק.

ביה"ד לענייני ממונות שע"י כולל כרמי המשפט- ענב.

בהרכב הדיינים: הרב אוריאל אליהו, אב"ד; הרב בעז רוזנטל, דיין; הרב שבח שולמן, דיין.

התובע: ר' (להלן: המזמין).

הנתבע: ע' (להלן: המתכנת).

הצדדים חתמו בליל שישי אור לח' סיון ה'תשע"ז 1.6.17 על הסכם בוררות בפני ביה"ד כרמי משפט ענב [להלן נספח א].

1. תיאור העובדות:

העובדות שבאו לפנינו עליהן אין הכחשה הן כדלהלן: בשנת 2015 הגה המזמין רעיון לאפליקציה חדשה. מטרת האפליקציה היא לייצר מערכת התרעה אפקטיבית שתתריע ותודיע לאדם המחובר לאפליקציה במקרה ויש פריצה לרכושו או כשנעשה אירוע פח"ע אחר, כגון: השחתה, פשיעה וכדו'. שיטת העבודה היא שלכל מנוי לאפליקציה יהיו מצלמות מותקנות ברכושו, במקביל, במוקד (הממוקם בחו"ל) ישבו מוקדניות שיצפו במסכים וברגע שתאותר תנועה חשודה המוקדניות ישלחו התרעה למכשיר הטלפון של הלקוח דרך האפליקציה.

בסוף שנת 2015 החל הקשר בין שני הצדדים תוך שיח משותף על התשלום ועל פרטי האפליקציה. לאחר תיאום ציפיות ופירוט של המזמין מה הוא מעונין שהאפליקציה תכיל נקשרו הצדדים ביניהם בחוזה ובאפיון שהוצמד לחוזה ונהיה חלק ממנו.

מכאן ואילך נחלקו הצדדים:

טענות המתכנת:

1.      האפיון שהוצמד לחוזה הוא המחייב (כמפורט בסעיף 2.1). המתכנת טוען שסיים לתכנת את האפליקציה על פי כל המפורט באפיון ועל כן הוא זכאי לכל הסכום המפורט בחוזה.

2.      התשלומים השלישי והרביעי המפורטים בחוזה לא שולמו בזמן ועל כן זו הפרה יסודית של החוזה (כמפורט בסעיף 3.2). בעקבות הפרה זו אינו מחויב כלל להמשך ההתקשרות. ובנוסף ברצונו לממש את הקנס המפורט בסעיף 10.1.

3.      מעבר לכך, האחריות המובטחת לששה חודשים מוגבלת בתנאי שהמוקד יופעל תוך שנה (כמפורט בסעיף 8.1). מכיוון שהמוקד נכנס לפעולה יותר משנה לאחר חתימת ההסכם, המתכנת פטור מלתת אחריות לאפליקציה מכאן ואילך גם על פי החוזה.

4.      מעבר לכך, על פי סעיף 3.4 רשאי המתכנת בכל שלב לפרוש מלהמשיך ולעבוד. חובו היחיד הוא למכור את קוד המקור בסכום מוזל של 7000 ₪.

5.      מעבר לסכומים על עצם העבודה מגיע למתכנת סכום נוסף בסך 3,250 ₪ בעבור הפעלת ושכירות השרת על פי המתואר בסעיף 8.4 לחוזה.

6.      חלק מהפרטים הנדרשים על ידי המזמין כלל אינם ניתנים לביצוע.

7.     בכל מקרה – והיה ובית הדין יחליט שהמתכנת צריך לסיים את הפרוייקט, המתכנת מבקש שהחלקים שהוא צריך לסיים יתומחרו ויקוזזו מסך הכל של השכר שהוא זכאי לו, באופן שבכל מקרה לא ימשך הקשר העסקי בין הצדדים מכאן והלאה.

8.      חברת פ' אינה חברה מקצועית, וקשה לעבוד אתה. בנוסף לכך, בחודשים הראשונים של הפרויקט הם לא היו פנויים לעבוד עם המתכנת.

9.      תמורת העלות הנמוכה, לדעתו, שסוכמה עבור הפרויקט לא ניתן לתבוע אפקטים וביצועים כמו של אפליקציית וואטסאפ וכדומה שהתקציב שלהן נאמד במיליוני דולרים.

10.   למזמין אין כל ניסיון בבניית אפליקציות, והיה מצופה ממנו שלפני כניסתו לעסק זה ילמד דברים בסיסיים. בנוסף, למזמין היו דרישות במהלך הפיתוח שלא נכללו בהסכם.

11.    בנוסף לכך כמעט כל עסק בתחילת הקמתו נתקל בקשיים וע"כ אין להתלונן על כך שהעסק אינו מתפקד כראוי מיד לאחר הקמתו, ובפרט שלמזמין אצה הדרך לטוס לחו"ל ולהתחיל בעבודה עוד לפני הרצה ובדיקות כמקובל.

12.    התביעות הנגדיות של המזמין אינן קבילות כיוון שחוסר ההצלחה של האפליקציה, לטענתו, הינו בגללו ולא בגלל האפליקציה.

13.    כמו כן נזקי המזמין הינם לכל היותר בגרמא או מניעת רווח, והמתכנת טוען שאף הוא הפסיד פרויקטים בעקבות פרויקט זה וכ"א צריך לשאת בהפסדיו.

14.    בנוסף ביה"ד אינו מוסמך לדון בטענות אלו כיוון שלא הוגדרו בכתב הבוררות.

15.    המזמין השתמש באפליקציה לאורך 13 חודשים ועליו לשלם כמסוכם.

16.    המתכנת תובע תשלום סך של 19,250 ₪ המהווים יתרת הסכום המגיע לו בגין תכנות האפליקציה.

17.    תשלום סך של 3,250 ₪ עבור תמיכה בשרת ובאפליקציה החל מהפעלת המוקד בתאריך 8.12.16 ועד לניתוק האפליקציה ב 1.2.18 (בהתאם לסעיף 8.4 לחוזה – 250 ₪ כפול 13 חודשים).

18.    תשלום סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לנתבע בשל התנהלותו חסרת תום הלב של המזמין וניצולו של המתכנת במשך חודשים רבים לתמוך באפליקציה כנגד רצונו (ובייחוד בתקופת השמשתה מוקדם מידי על ידי המזמין, דבר שהצריך תמיכה מוגברת יותר מהראוי ובשעות שאינן סבירות).

19.     תשלום סך של 3,000 ₪ בגין אובדן שעות עבודה של המתכנת בשל הצורך להגיע לדיונים בין הצדדים.

20.     החזר 3,800 ₪ עבור תשלום ביטוח לאומי ששולם עבור העיסקא.

21.     תשלום סך 7,000 ₪ עבור קוד המקור בהתאם למוסכם בחוזה.

22.     תשלום סך 17,000 ₪ עבור הפרת צו הביניים וחילוט הערבות שניתנה עבור כך.

23.     סך כל תביעת המתכנת הינה 54,500 ₪.

24.     לפנים משורת הדין, המתכנת יהיה מוכן להסכים לפשרה על פיה המזמין ישלם לו סך של 19,250 ₪ בלבד, המהווים את יתרת הסכום המגיע לו בגין תכנות האפליקציה, על אף שהם אינם משקפים את כמות העבודה והמאמץ שהושקעו על ידיו בחודשים הארוכים מאז יצר עמו המזמין קשר ועד היום, אך זאת על מנת לסיים את הסכסוך בין הצדדים, ובתנאי שהמזמין יתחייב להימנע לחלוטין משימוש בקוד התוכנה והפצתו וימחק את קוד התוכנה מהמחשבים אליו הועבר וכן יספק ראיות בנוגע לכך.

טענות המזמין:

1.      האפיון בנוי על התכתובת שקדמה לו. האפיון בצורתו הנוכחית ובפרשנות שניתנה לו על ידי המתכנת יוצרת אפליקציה לא שמישה שאינה עומדת במטרות שנועדו לה. (יש לציין שלא ניתן לאפיון מבוא המבאר את מטרת האפליקציה אמנם בחוזה ישנו מבוא כזה וכן בתכתובת המיילים ובשיחות בע"פ מבוררת מטרת האפליקציה).

2.      האפליקציה כלל אינה עומדת במטרות להן נועדה. בסעיף 3.1.4 נאמר שהתשלום השלישי יימסר בסוף שלב התכנות. אפליקציה שאינה מבצעת את המצופה ממנה אינה יכולה להיקרא "בסיום שלב התכנות".

3.      המוקד היה מוכן להפעלה עוד בתוך השנה. הסיבה שהאפליקציה לא החלה לעבוד היא משום שהמתכנת לא סיים את עבודת התכנות במלואה (המתזמן לא היה מוכן). לא יתכן שהמתכנת יגרום לעיכוב ולאחר מכן יתלונן שהמוקד לא עבד תוך שנה.

מעבר לכך, את השנה צריך להתחיל לחשב החל מהזמן שהמתכנת התחיל לעבוד ברצינות וממילא עיכוב של 7 חודשים מחתימת החוזה חייב להיות מקוזז.

4.      ישנם פיצ'רים ופרטים רבים שהמתכנת צריך להשלים על מנת לסיים את עבודתו ואז יקבל את התשלום המגיע לו (פרטים אלו תוארו בפני ביה"ד בהרחבה) בפועל גם לאחר דחייה של 8 חודשים המתכנת לא השלים את מה שביה"ד דרש ממנו להשלים וגם לא מתכוון לעשות זאת, בעקבות כך נאלץ המזמין, לטנתו, לפתח אפליקציה חדשה ע"י מתכנת אחר ללא כל שימוש בעבודה הקודמת.

5.      המתכנת התחייב להשלים גם פרטים שאינם כלולים בחוזה בתוך שנה מהפעלת המוקד בפועל, כמפורט בסעיף 8.5. ישנם פרטים נוספים שהמתכנת צריך להשלים ובתמחור של 200 ₪ לשעה כמפורט בסעיף הנ"ל.

6.      השעון שהותקן באפליקציה לראשונה אינו נוח לשימוש. על שינוי השעון קיבל המתכנת 2000 ₪ נוספים שלא בצדק מפני שנאמר מפורשות שהאפליקציה תהיה קלה לתפעול והשעון הראשון שהותקן לא עומד בתנאי זה.

7.      אי היעילות של האפליקציה גרמה להוצאות עקיפות של המזמין והוצאות הטסה ושהייה בחו"ל שלו ושל עובדים מטעמו (המזמין לא נקב בסכומים הנגזרים מטענה זו ולא הביא אסמכתאות להוצאות אלו), וכן פגיעה קשה בתדמית של המזמין והמוצר שהוא מציע לשוק.

8.      באופן כללי האפליקציה הינה ביטחונית-אזרחית ונועדה לחקלאים, בעלי מפעלים וכדו' כך שעיקר עניינה הינו מהירות התקשורת, יעילות ופשטות התפעול מה שכיום לא קיים ובפועל מספר הלקוחות מועט ביותר ויש צורך חיוני להיעזר בוואטספ וכד'.

9.      המתכנת התנהל בצורה פושעת והעדיף לעסוק בעבודות אחרות על פני סיום הפרוייקט בצורה טובה ובכך גרם עיכוב לא סביר ונזקים גדולים [סימוכין: תכתובת מייל 17-18/1/17].

10.    המתכנת לא קיים את צו הביניים ובכך מנע כל אפשרות להשלים את עבודתו, לכן המזמין נאלץ לפתח אפליקציה חדשה שאיננה בנויה כלל על קודמתה.

11.    הסיבה שהמשיך להשתמש באפליקציה הישנה אינה בגלל איכותה אלא למרות איכותה הגרועה, ומכיוון שעל סמך אפליקציה זו התקשר עם לקוחות וניתוקה היה גורם נזק רב לכן המשיך להשתמש בה, ואילו היה יודע מלכתחילה שכך יתנהל המתכנת, באופן שיגרום לו איבוד זמן יקר ונזקים גדולים, לא היה מתחיל את ההתקשרות עמו.

12.    מכיוון שהמתכנת התרשל, הוא תובע ממנו את הפער שבין ההכנסות [כ 50,000 ₪] להוצאות [כ 80,000 ₪] לאורך 13 חודשים, שהרי לולי שסמך על דברי המתכנת שהאפליקציה גמורה לא היה מתחייב על סכומים אלו, אמנם מוכן לוותר על מחצית הפער, סך התביעה בסעיף זה הינה 195,000 ₪ (גם כאן לא הביא המזמין שום תימוכין לסכומים אלו).

13.    האפליקציה הישנה אינה יעילה ועל כן הינו מבקש שיוחזרו לו כל התשלומים ששילם בעדה, סך כל התביעה בסעיף זה הינה 19,250+ 8,400 ₪ ששולמו על תוספות וייעוצים שונים, וכן 1500 ₪ המחאה שניתנה עבור בחירת משתמשים [כמפורט בנספח ג].

14.    כמו כן הוא תובע כ 20,000 ₪ עבור הטיסה שלו ושל עובדת נוספת בתחילת ההרצה של הפרוייקט [על פי המפורט לעיל סעיף 7].

15.    סך כל תביעת המזמין 242,650 ₪.

2. פסק דין

לפנינו תביעה של מתכנת מחשבים התובע לקבל את שכרו עבור אפליקציה אותה פיתח. ולעומתו תביעה של המזמין, הטוען שהאפליקציה לא עמדה בדרישות, לא תוקנה על ידי המתכנת על פי ההסכם, ומכיוון שלא עשה זאת הפר את החוזה וגרם לנזקים כספיים גדולים, אותם תובע המזמין.

הצדדים טענו טענותיהם בפני ביה"ד [הבוררים] ביום חמישי אור לח' סיוון התשע"ז, פס"ד ראשוני ניתן ביום יג סיון התשע"ז בו הוצעה פשרה לצדדים, ביום יז בסיון הוצא צו ביניים, וניתנה ארכה לנסות לקיים את הפשרה או חלקה, לאחר שהפשרה לא עלתה יפה וצו הביניים הופר, ניתנה לצדדים ארכה לשלוח טענותיהם וראיותיהם. ביום חמישי אור לי"ז שבט התשע"ח נערך דיון נוסף, ולאחר ששוב סירבו הצדדים לפשרה ניתנה ארכה של שבועיים להגשה סופית של טענות וראיות והובהר לצדדים שלאחר מועד זה לא יוכלו יותר לטעון עוד טענות.

ביה"ד קיבל לידיו את כל החומרים שהביאו הצדדים. תכתובות מיילים בין הצדדים וביניהם לבין ביה"ד, שיחות בע"פ, במסרונים (SMS) ובווטסאפ (WhatsApp) וכדומה. ביה"ד ישב רבות על המדוכה ולאחר ששקלנו את כל הטענות והעניינים שנמסרו להכרעתנו הננו פוסקים כדלהלן:

מסקנות:

א.      האפיון שצורף לחוזה אינו מסמך העומד בפני עצמו אלא הוא כפוף לתכתובות ולשיחות שנערכו בין הצדדים קודם לחתימת החוזה, וממילא כלל התכתובות מחייבות את הצדדים ולא רק האפיון כטענת המתכנת.

ב.      המזמין ידע היטב כיצד הוא רוצה שתעבוד ותראה האפליקציה כמבואר במיילים שקדמו להתקשרות.

ג.       המתכנת, שחיבר את החוזה, כתבו ללא הגדרות זמנים מצדו וללא הגדרת הפרות יסודיות, ואעפ"כ התחייב ל"טיב איכות ומומחיות".

ד.      כמו כן האפיון נכתב על ידו באופן רשלני, ולא כמקובל בשוק, שלא מותיר ספק שהיה פה ניסיון להתחמק ממחויבות, ולכן ביה"ד לא מקבל את האפיון כמו שהוא אלא בסמוך למטרות האפליקציה, שהן מטרות ביטחוניות-אזרחיות, ולפי המיילים שקדמו להתקשרות.

ה.      לביה"ד התברר שישנן בעיות יסוד מובנות באפליקציה ההופכות אותה לבלתי יעילה וממילא גם לבלתי רווחית.

ו.       הבעיות המהותיות ביותר הינן:

1.      אי יכולת של המוקד לדעת האם המשתמש ראה/הגיב/מתפעל את האירוע.

2.      הפסקת ההתרעה בנגיעה במסך ללא לחיצה מכוונת על כפתור ייעודי.

3.      חוסר התרעה תוך כדי שיחה טלפונית.

4.      איכות תפעול נמוכה של הסרטונים והתמונות.

5.      סימון לא בולט כראוי בעת קבלת התרעה.

6.      מיעוט אפשרות של תקשורת חופשית ואיכותית בין המוקד למשתמש, כך שהאפליקציה משמשת בעיקר עבור התרעה ראשונית ואינה יעילה להמשך תפעול האירוע.

7.      שאר הפונקציות והפיצ'רים נשלחו בפסה"ד הראשון כמפורט בנספח ב דלהלן.

ז.       ביה"ד בפסה"ד הקודם איפשר למתכנת להשלים ולתקן את הבעיות ולקבל את יתרת התשלומים.

ח.      המתכנת סירב לפשרה שהוצעה בפסק הדין מיום יג סיון התשע"ז.

ט.      המתכנת הפר בצורה בוטה את צו הביניים מיום יז סיוון התשע"ז ובכך יצר חוסר אפשרות להשלמת האפליקציה על ידו או ע"י מתכנת אחר, ולא הותיר ברירה לביה"ד אלא להכריע בשאלה האם האפליקציה עונה על המבוקש או לא והאם יש כאן מקח טעות או פועל שפשע.

י.       המתכנת התנהל בחוסר תום לב וללא נכונות אמתית לסייע בהשלמת הפרויקט בצורה טובה.

יא.    ביה"ד התרשם שהמתכנת ניסה להרוויח סכום ניכר כ'עבודה מהצד' ללא השקעה של משאבי זמן ורצון הנצרכים להצלחת פרויקט מסוג זה, הן מכך שמצא עבודה קבועה ומשתלמת יותר, כשבועיים בלבד לאחר ההתקשרות, והן מכך שהפגין חוסר רצון בולט לעבוד מול המזמין, דבר שגרם לפגיעה אנושה באיכות הפרויקט, ובעיקר למשיכת זמן קיצונית שגרמה לנזקים קשים למזמין.

יב.    בעקבות התנהלות זו המזמין נאלץ לשלם עוד ועוד כספים למתכנת ע"מ ש"יואיל בטובו" להמשיך, וזאת בניגוד לחוזה וללא קשר לזמן שהושקע ע"י המתכנת בפועל.

יג.     ביה"ד התרשם שהמתכנת 'ניצל' את העובדה שהמזמין תלוי בו לכל העניינים הנ"ל, ולא ניסה באופן רציני למצוא מחליף ע"מ להפסיק תלות זו, וזאת בניגוד להתחייבותו בחוזה בסעיף 3.4.

יד.    ביה"ד מקבל את הטענה שגם המזמין היה צריך להבין בשלב הרבה יותר מוקדם שהמתכנת אינו מעונין לעבוד עמו ולנתק מגע ולא למשוך זמן, אך מצד שני אחריות זו מוטלת בעיקר על המתכנת להשקיע את הזמן והמשאבים הנצרכים להצלחת הפרויקט או לחלופין לנתק את ההתקשרות ולשלם פיצויים למזמין, עכ"פ על המזמין מוטלת אחריות ורשלנות תורמת בלבד.

טו.    ביה"ד לא מקבל את הטענה שהמתכנת הינו פועל, ועל כן יש לשלם לן שכרו גם אם לא הצליח למלא את רצון בעה"ב, אלא דינו כאומן המייצר ומוכר את תוצרתו, וכפי שטען בעצמו פעמים רבות שהאפליקציה שייכת לו בלבד וכמפורט בחוזה סעיף 5.1.

טז.    לפיכך מסקנת בית הדין כי המתכנת לא מילא את התנאים שקיבל עליו בחוזה ואינו זכאי לכל תשלום. ביה"ד הגיע למסקנה שהאפליקציה במצבה הנוכחי אינה יעילה למטרותיה ואינה עונה על הצרכים המבוקשים ממנה, ועל כן המזמין אינו חייב לרוכשה ועל המתכנת להשיב את מלוא הסכום שקיבל עבורה, דהיינו 19,250 ₪.

יז.     ביחס לתביעת תשלום של 250 ₪ לחודש למשך 13 חודשים עבור שכירות השרת ותחזוקה שוטפת, ע"פ סעיף 8.4, ביה"ד מקבל את התביעה עבור שכירות השרת ע"ס 50 ₪ לחודש, אך לא את התשלום עבור שעת תחזוקה חודשית, כיוון שהמתכנת לא נתן שירות זה כמעט בכלל וזאת תוך הפרת צו הביניים, סה"כ לסעיף זה 650 ₪.

יח.    ביחס לתשלומים הנוספים העומדים על סך 8400 ₪ והמפורטים במסמך שנשלח לביה"ד ביום כט שבט התשע"ח, הוחלט כי סך 2,900 ₪ שניתנו עבור ייעוצים שונים יתכן שהינם מוצדקים ויישארו ביד המתכנת, מחמת הספק מדין המוציא מחברו עליו הראיה, אך, שאר השינויים והתוספות הינם עבור תוספות בגוף האפליקציה ומכיוון שכיום אין בהם תועלת על המתכנת להחזירם, סה"כ, 5,500 ₪.

יט.    ביחס לטענת המתכנת שנעשה שימוש בפועל באפליקציה למשך 13 חודשים מאז החל בה השימוש בדצמבר 2016 ועד ניתוקה הסופי ב 1.2.18 אכן יש לשלם עבור השימוש, שעיקרו היה: 1. עצם ההתראה, 2. יכולת התיזמון של המצלמות, אך, ללא שאר הפיצ'רים. ביה"ד מעריך את ההנאה והשימוש בשווי של 350 ₪ לחודש, כלומר 4,550 ₪ לכלל התקופה. סכום זה יקוזז מתשלומי הגרמא דלקמן סעיף כה ולכן בפועל המזמין פטור מלשלמו.

כ.      בענין התשלום לביטוח לאומי. המזמין אינו חייב להשיבו הואיל והעסקה בוטלה בעיקר באשמת המתכנת בעצמו, וע"כ המתכנת יוכל לדרוש את כספו מהביטוח הלאומי ע"ס פסק זה בעילת 'ביטול עסקה'.

כא.    בענין התביעה לתשלום 7,000 ₪ עבור קוד המקור, מכיוון שבסופו של דבר בטלה העסקה והמוצר הינו פגום תביעה זו נדחית [כמובן, קוד המקור נשאר בבעלות המתכנת].

כב.    בעניין הפרת צו ביניים בשימוש בקוד המקור התברר בביה"ד שלא הופר הצו ע"י המזמין וע"כ הינו פטור גם מסעיף זה, אם יתברר בעתיד שחברה כלשהי עשתה שימוש בקוד המקור ניתן יהיה לשוב ולתבוע את המזמין על כך.

כג.     ביחס לתביעות ההדדיות עבור תשלום על זמן הדיונים והנסיעות לדיון, שני הצדדים פטורים מכך [כמפורש בשו"ע חו"מ יד ה].

כד.    ביחס לתביעת המזמין את הוצאות הנסיעה לחו"ל בזמן הפעלת האפליקציה, ביה"ד מקבל את טענת המתכנת שהמזמין מחמת הלחץ הזדרז לטוס לפני קבלת אישור מפורש שהאפליקציה עברה את כל הבחינות, אמנם מובן הלחץ להתחיל לאחר שנה של עיכוב מתמשך, ומבחינת המתכנת האפליקציה היתה כבר מוכנה בתחילת ינואר 17, עכ"פ מחמת הספק ומחמת גרמא אנו פוטרים את המתכנת מתביעה זו.

כה.   ביחס לתביעת המזמין מחצית מההפרש בין ההוצאות להכנסות העומדת על 15,000 ₪ לחודש למשך 13 חודשים, פער שלטענתו נובע מאי השלמת האפליקציה ע"י המתכנת, ביה"ד התלבט רבות בענין אם לחייב את מלוא סכום התביעה דהיינו 195,000 ₪, בכפוף להוכחת ההוצאות לבית הדין, כדין מוציא הוצאות על פיו [ע"פ שו"ע חו"מ יד ה בהגהת הרמ"א ושם רלב כא, וכן שו"ע אהע"ז סימן נ'], או שאי אפשר לחייב מחמת כמה ספיקות, [כגון, אם באמת אפשר להרויח ע"י אפליקציה זו, ועד כמה תמימותו ורשלנותו של המזמין תרמה לעיכובים הרבים ולחוסר היעילות של הפרויקט]. לכן,הוחלט ברוב דעות שלא לחייב את מלוא התביעה עבור סעיף זה, אך להתחשב בנזקים הרבים שספג המזמין עקב התרשלותו של המתכנת, בסעיף הפיצוי דלקמן, מכיוון שאנו פוטרים את המתכנת מעיקרו של סעיף זה מחמת גרמא וספיקות שונים, לכן גם לא יוכל לתבוע את דמי השימוש ע"ס 4,550 ש"ח סכום שיקוזז מהפסדי הגרמא שהיו למזמין בגלל איכות האפליקציה.

כו.     ביה"ד אינו מקבל את טענת המתכנת לחוסר סמכות לדון בסעיפים הללו וכך כתוב בשטר הבוררות עליו חתמו הצדדים המאפשר לדון בכל נושא קשור לדיון וכן בנזקי גרמא ובעשיית פשרה:

סעיף 2 –

"בית הדין ידון ויפסוק בסכסוך שבין הצדדים ובכל הטענות והתביעות שיש לצדדים אחד כלפי השני כמפורט ו/או יפורט בכתבי בית הדין אשר יגישו הצדדים וכן בכל נושא אחר הקשור לנושא הבוררות אשר יועלה ע"י הצדדים במהלך הבוררות".

ובסעיף 3 –

"בית הדין יפסוק בסכסוך, על פי דין או לפשרה, לפי שיקול דעתו ומיטב שפיטתו, עפ"י החומר בפניו. הצדדים מתחייבים לשלם בגין נזקי גרמא והפסדים של מניעת רווח בהתאם לנסיבות, כפי שיקבע על ידי בית הדין ולפי שיקול דעתו". [עיין לקמן נספח א].

כז.     ביה"ד סבור שהמתכנת נהג בחוסר תום לב, ברשלנות ובפשיעה תוך ניצול תלותו המוחלטת של המזמין במתכנת, המתכנת העדיף את טובתו האישית על פני הצלחת הפרויקט, ולא השקיע בו את מיטב כוחו מרצו וזמנו, ובכך הפר את התחייבותו החוזית ל"טיב מומחיות ואיכות", המתכנת לא רצה להשכיל להבין לעומק את מהות האפליקציה ולא תרם דיו להצלחתה, בנוסף לכך המתכנת משך את הזמן באופן שאינו סביר עד לכדי פשיעה גם לאחר התחלת העבודה של 'פ" ועוד יותר לפני כן, גם היחס למזמין לא היה ראוי, חוסר סבלנות וחוסר נכונות להשקיע, תוך איום מתמיד שיפסיק הכל אם המזמין ילחץ עליו, לחץ המתבקש בהחלט בגלל המשמעויות הכספיות הגדולות למזמין.

כח.    בעקבות הנ"ל המזמין הפסיד הרבה זמן, כסף ומשאבים ונפגע באמינותו ובשמו הטוב, עד כדי כך שנאלץ לפתח אפליקציה חדשה לחלוטין.

כט.    ביה"ד, ברוב דעות, החליט לחייב את המתכנת סך 20,000 ₪ כפיצוי על התנהלותו הנ"ל ועל הנזקים שנגרמו למזמין, וזאת ע"פ כתב הבוררות בו הסמיכו הצדדים את ביה"ד לחייב גם בנזקי גרמא ומניעת רווח.

3. נימוקים בהרחבה:

בסיכום טענות הצדדים ניתן לסכם ולומר שטענות המתכנת הינן שהוא סיים את עבודתו כפי שסוכם ועמד בכל מה שכתוב ונדרש באפיון, ומה שלא מפורט בפירוש אינו צריך לבצע אלא ברצונו ובתוספת תשלום, והוא מבקש לסיים את ההתקשרות ולקבל את יתרת התשלום בתוספת הקנסות הנקובים בחוזה עבור הפרה יסודית של המזמין באיחור התשלום.

טענות המזמין הן שהאפליקציה אינה יעילה ולא שימושית ואינה ניתנת לשיווק, זאת מכיוון שחסרים בה פרמטרים בסיסיים, וגם אלו הקיימים אינם יעילים דיים, כך שבפועל אינה המוצר שבשבילו היה מוכן לשלם.

בית הדין קיבל את טענת המזמין כי המתכנת היה צריך לבנות אפליקציה יעילה כנ"ל, וזאת משני טעמים:

ראשית, מתוך תכתובות המייל וטענות הצדדים, שהוגשו בפני בית הדין, בית הדין הגיע למסקנה שהמתכנת לא היה שותף בתחום עבודתו כמתכנת בלבד, אלא היה מצופה ממנו להיות "ראש גדול" ולתכנן ולפתח מוצר העונה על הצורך המדובר, דהיינו אפליקציה יעילה ושימושית גם לאנשים פשוטים. ובעיקר, אפליקציה בעלת תקשורת זורמת יעילה ומהירה בין המוקד למשתמש וחזרה וכל מרכיב המאפשר לאפליקציית חירום וביטחון לפעול כראוי. כל זאת גם אם באפיון הנספח לחוזה אין פירוט מדויק מספיק.

זאת ועוד, ביה"ד התרשם שלא היה כאן מהלך רגיל של יזם המזמין אפליקציה, לא הוצגו מערכי "היתכנות" מסודרים וחתומים, ולא שאר השלבים המקובלים, ולכן מסקנתנו שהעיסקה הזו היתה בנויה הרבה על חברות אמון ורצון טוב של שני הצדדים. המתכנת היה אמור להיות שותף מלא בעצם הגדרת הצרכים והאפיונים הנדרשים ואין לו להטיל זאת על המזמין לבדו.

זאת ועוד, בסעיפים 4-6 מוגדר בפירוש כי המתכנת הוא הבעלים של האפליקציה ואילו למזמין ישנן זכויות שימוש בלבד, במצב כזה המתכנת ודאי הינו חלק מהיזמות עצמה.

שנית, אף לו היה המתכנת רשאי להיות מבצע בלבד בעל "ראש קטן", ביה"ד קיבל את טענת המזמין כי כל מה שהוא דרש במהלך השנה האחרונה היה מפורש ומפורט בהסכם ההתקשרות מלכתחילה, ולא היו כאן דרישות ותוספות ש"צצו" לאחר חתימת החוזה, באופן שמלכתחילה המזמין לא ידע בדיוק מה הוא רוצה ולכן שינה כל הזמן את בקשותיו, כפי טענת המתכנת.

לדעת ביה"ד, בכדי להבין על מה בדיוק סיכמו הצדדים יש להתייחס גם למה שדברו והתכתבו ביניהם ערב חתימת החוזה וכיצד סיכומים אלו באו לידי ביטוי בחוזה ולא להתייחס לחוזה ולאפיון המוצמד אליו בלבד.

מתוך קריאת החוזה, האפיון המוצמד אליו ומהתכתובת הקיימת בין הצדדים לפני חתימת החוזה, נראה בבירור שהמזמין ידע היטב איזו מסגרת הוא מעוניין שתהיה באפליקציה. המזמין פירט שהוא מעונין בפונקציות רבות שיאפשרו לאפליקציה להיות מבצעית ונוחה לשימוש. בתכתובת ובאפיון הראשוני מוצמד לכל דרישה נימוק מדוע יש צורך בדרישה זו.

זאת ועוד, באפיון המוצמד לחוזה יש רק רשימה של מטלות הנדרשות מהמתכנת. טענת המתכנת שהאפיון נכתב בצורה כזו כדי שיהיה סיום לעבודה והעבודה לא תימשך עד אין קץ ועל כן אין חשיבות לכל מה שנכתב לפני כן במיילים השונים, אינה מקובלת, כיון שהמתכנת התחייב לבנות אפליקציה יעילה, אך בפועל כיום האפליקציה אינה עומדת ביעדים הנדרשים.

ישנן מספר ראיות שהאפיון לא נכתב כמקובל בשוק כהסכם סופי וקשיח ושמטרתו של האפיון אינה אלא לשמש סיכום תמציתי כראשי פרקים של מה שסוכם לפני כן ולא להוות מסמך סגור ומסכם:

א. האפיון חסר את המבוא שאומר את המטרה הסופית.

ב. אפיון שנועד לחייב את הצדדים אינו יכול להכיל נקודות למחשבה או נקודות לבדיקה.

ג. בתחילת האפיון יש 'לינק' שהמתכנת מפנה את המזמין לשלב בעבודה שכבר נעשתה. במסמך שכל מטרתו להיות סיכום של דרישות סופיות כנספח לחוזה לא אמורות להיות הפניות לדברים זמניים.

ד. האפיון מתומצת מאד בראשי פרקים וללא מספרים מדויקים המתחייבים ממהות האפליקציה.

אמנם ישנה תכתובת (17/1/2016) שבה המתכנת מזהיר את המזמין ואומר לו שהאפיון הסופי הוא המחייב אבל מכיוון שהאפיון אינו יכול לעמוד בפני עצמו איננו סוברים כי ניתן בפועל להישען עליו.

דוגמא לדבר: אחת מהמחלוקות בין הצדדים מה מספר ההתרעות הסגורות שחייב המתכנת לתכנת למוקד. המתכנת טוען שאע"פ שבאפיון הראשוני יש למעלה מעשר התרעות הוא לא חייב בכל כך הרבה התרעות. לפי זה היה המתכנת צריך להזכיר מספר כלשהוא באפיון ולשמור על עצמו. אלא שבאפיון הסופי ענין זה נשאר פתוח וחייבים לומר שהצדדים סמכו על מה שסוכם בתחילה.

על פי מסקנה זו מוכח שההתקשרות בין המזמין לעובד הייתה על בסיס של הכנת אפליקציה שימושית על פי הצרכים הבסיסיים ומטרת המתכנת בכתיבת האפיון הייתה לשמור לעצמו טווח ביטחון הקובע מה אכן נצרך לאפליקציה על מנת לפעול כראוי ומה נחשב כתוספת שאינה הכרחית ואינה כלולה בחובותיו [מסיבות אלו נראה לבית הדין שכתב הטענות הראשון שהוגש על ידי המתכנת לא רלוונטי כיוון שכל הטענות בו מושתתות על כך שהמתכנת עמד בכל התחייבויותיו. לדוגמא: סעיפים 9,18, 25, 49,54, 59 ועוד ועוד].

מצב האפליקציה הנוכחי והתאמתו לחוזה-

בשלב זה, שבית הדין הגיע למסקנה שהסיכום בין המתכנת למזמין הוא על אפליקציה עם קווי יסוד הדומים לנאמר באפיון הראשוני וכותרתם בלבד ניתנה כראשי פרקים באפיון המצורף לחוזה, צריך בית הדין להכריע האם המוצר הנוכחי עומד בדרישות אלו.

במבוא לחוזה נאמר:

"… והואיל והמתכנת מצהיר כי הוא בעל הידע והניסיון בפיתוח אפליקציית מוקד מצלמות מרוחק והוא מסוגל לבצע את העבודה נשואת הסכם זה בטיב במומחיות ובאיכות…"

לאור החובה של המתכנת להצהיר הצהרה זו ולאור החשיבות שייחס המזמין לכך שהמתכנת יצהיר זאת בחוזה, מוכח שההתקשרות בין הצדדים היא לא רק לספק רשימת צרכים שכתובה או לא כתובה באפיון. המזמין משלם על כך שיש בעל ניסיון בתחום הספציפי הזה, שייתן לו תוצאה הראויה לתפעול בצורה מרבית וכנאמר בחוזה "בטיב במומחיות ובאיכות".

האפליקציה בצורה שהובאה לפני בית הדין אינה יכולה להיחשב כעומדת בדרישות הנ"ל. אפליקציה הדורשת תמיכה שוטפת בטלפון אישי תומך הודעות וואטסאפ אינה ראויה לעמוד בתנאי הנ"ל ובפרט חוסר המרכיבים (פיצ'רים) ההכרחיים כמפורט בנספח ב. אם היה מדובר במתכנת שרק צריך להכניס פרטים שכתובים במפרט (כמו שכיר בחברה או עובד לפי שעות) ניתן היה לומר שזוהי בעיה של המזמין להגדיר בדיוק את צרכיו, אבל כאשר המתכנת מצהיר את ההצהרה הנ"ל נראה שהוא פשע והתרשל בבניית האפליקציה ותכנונה. לאור מסקנה זו יש לבחון את החוזה, ונראה שצודק המזמין בטענתו שהעבודה לא הסתיימה.

כמו כן לאור ההתכתבויות שהובאו בפנינו ברור היה לשניהם שאפליקציה זו צריכה להיות נוחה וקלה לשימוש גם בזמנים ביטחוניים לחוצים, ע"מ לתפעל אירוע אמת במהירות ויעילות הן ע"י הלקוח והן ע"י המוקד ושאר הגורמים התומכים. האפליקציה במצבה הנוכחי אינה עומדת בקריטריונים אלו ומסורבלת מאוד ביחס לכל אפליקציה אחרת ובפרט ביחס לאפליקציה בעלת דרישות ביטחוניות.

יש להעיר כי לכל אורך הדיון טען המתכנת כי התמורה של 38,500 ₪ הינה תמורה נמוכה מאד ועל כן מלכתחילה ברור היה שהתוצאה לא תהיה איכותית ברמה הנדרשת מחברות גדולות – טענה זו נדחתה ע"י ביה"ד מכל וכל, וזאת מ 3 טעמים:

א. המשפט המצוטט לעיל מהחוזה בו המתכנת מצהיר על יכולתו לפתח "בטיב באיכות ובמומחיות" מורה על התחייבות לאיכות ראויה ללא קשר למחיר.

ב. לאחר בירור עם מומחים נוספים בתחום נראה שהמחיר אינו זול מהמקובל בשוק.

ג. גם אם המחיר זול יש לתת מוצר כפי מה שסוכם, והמתכנת יפסיד במה שלא העריך נכון מלכתחילה את כמות השעות וגודל ההשקעה בפרויקט כזה וכדלעיל.

לאורך הדרך טען המתכנת כי האיכות עליה דיבר אינה אלא על כך שלא יהיו באגים ותקלות ואכן לא היו כמעט תקלות, טענה זו לא התקבלה ע"י ביה"ד.

בפסק הדין הראשון איפשר ביה"ד למתכנת לפרוש מהעיסקה בתנאים מסויימים, אך לא כבקשתו שלו לקבל את יתרת הכסף ולפרוש טענת המתכנת לזכותו לפרישה בשלב הדיון הראשון היתה כדלהלן –

בבקשתו לפטור אותו מהמשך העבודה, טוען המתכנת כי על פי סעיף 3.4 הוסכם כי הוא יוכל לפרוש לאחר שנה בתנאי שימצא מחליף או ימכור את קוד המוצר ב 7000 ₪. הצדדים נחלקו ממתי מתחילה השנה וממילא מתי היא מסתיימת. המתכנת טען ששנה זו מתחילה החל מזמן חתימת החוזה והמזמין טען ששנה זו היא אותה שנה המבוארת בסעיף 8.5 שם נאמר:

"התאמות נוספות בשנה הראשונה לאחר הפעלת המוקד לא יתומחרו מעל 200 ₪ לשעה או על כל הפיצ'ר בקבלנות".

לדעת בית הדין חייבים לומר שטענת המזמין נכונה. בסעיף המדובר הנוסח הוא:

"במידה והמתכנת מסיבה כלשהיא לא יוכל לבצע עבודות נוספות לאחר השנה הראשונה…" .

וכאן יש לשאול מה הן העבודות הנוספות.

בסעיף 8.1 המתכנת מקבל אחריות על תיקונים וכד' למשך חצי שנה אם המוקד יחל לפעול בתוך שנה. המשמעות היא שהמתכנת התחייב להיות קשורלעבודה השוטפת למשך זמן שעלול להתארך לשנה וחצי מעת חתימת החוזה.

בפועל המוקד התחיל לפעול בסוף 2016 כך שאכן פעל בתוך שנה, ואם כן המתכנת מחויב הן לעבודות שוטפות והן לעבודות נוספות שנה נוספת, והיא הקרויה בחוזה "שנה ראשונה" ורק לאחר תום שנה זו ניתן להפעיל את סעיף 3.4.

זאת ועוד, על פי סעיף 8.1 המתכנת היה חייב להיענות לכל בקשותיו של המזמין לתיקון באגים וכד' וזאת בתוך 24 שעות, מה שלא נעשה כלל אלא הוא ניתק את עצמו בצורה משמעותית מהפרויקט שלא כדין.

טענת המתכנת, שבתוך השנה וחצי הזו שהוא מחויב לתיקונים שוטפים יש אפשרות שאדם אחר ייכנס לפעולות התכנות ולעבודות נוספות – אינה מתקבלת, בפרט שעליו הוטלה החובה בחוזה למצוא מחליף, דבר שהוא סירב מכל וכל לעשותו. זאת ועוד, בוודאי שכוונת המשפט לומר שלאחר שנוכחנו שהאפליקציה עובדת היטב והיא ללא תקלות אלא שרוצים לשפר את יכולותיה אז מבקשים עבודות נוספות. מכיוון שבסעיף 8.1 המתכנת הודיע שייתן תמיכה טכנית למשך ששה חודשים בתנאי שהמוקד יפעל תוך שנה ברור שהמתכנת הבין שייתכן ולאחר שנה המערכת לא תפעל עדיין כמצופה. אין סברא לומר שהמתכנת פטר את עצמו מעבודות נוספות בתוך הזמן הזה.

טענות המתכנת שחברת פ' לא מקצועית ולא הייתה זמינה, לא התקבלו, שכן המתכנת התחייב לעבוד גם אם חברת פ' "יתעכבו או לא יתקשרו" כפי שמצוין בסעיף 2.3. זאת ועוד, גם לאחר תחילת העבודה של פ' המתכנת השתהה עוד שבעה חודשים עד שהשלים את העבודה, אין מן הייתור לציין שהמתכנת ביקש גם לאחר זה לעכב את התפעול בזמן נוסף על מנת לאפשר הרצה ללא לקוחות.

לאור כל הנ"ל, ולאור המסקנות אליהן הגענו והן:

א.      פיתוח האפליקציה לא הושלם כראוי.

ב.      המוצר הנוכחי אינו תואם את המוצר שהוזמן.

עלינו לדון האם היחסים בין הצדדים הם כיחסים של קונה (המזמין) ומוכר (המתכנת) או כיחסים של אומן או קבלן ובעל הבית.

אפשרות א –

האפליקציה הינה "מוצר", דהיינו, חפץ וירטואלי העומד למכירה או השכרה ושייכת בו בעלות וזכויות יוצרים, כך גם מפורט בחוזה בסעיפים 4-6. מוצר זה הוגדר כשייך למתכנת והוא בעליו היחיד עם זכויות שימוש בלעדיות למזמין.

הגדרתו המשפטית של מצב זה הינו – קנין גוף למתכנת וקנין פירות למזמין (ולא רק שכירות שימושים (עיין שו"ע חו"מ סי' ריב בהבדלים ביניהם)).

לפי הגדרה זו כבר קיבל המזמין את מה שקנה אלא שרוצה להחזיר את המצב לקדמותו ולהחזיר את המקח בטענת מום במקח.

לפי הגדרה זו רשאי המזמין אם אינו חפץ במוצר זה שלא לקנותו כלל ולא לשלם כלום תמורתו. ואף אם כבר בוצע הקניין הרי יש כאן מקח טעות ורשאי לבקש את כל כספו בחזרה כמבואר בשו"ע (חו"מ רלב ג-ד):

"המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפי' לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, ה"ז מחל ואינו יכול להחזיר (בנידון דידן, מתחילת השימוש בפועל המזמין התלונן במשך כל הזמן וניכר שלא מחל כלל. דבר זה עונה לטענת המתכנת שהעלה בקובץ "טענות משלימות בעקבות הדיון", וראה שם טענה מספר 23).

אין מחשבין פחת המום, אפילו מכר לו כלי שוה עשרה דינרים ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר, מחזיר את הכלי ואינו יכול לומר לו: הילך איסר פחת המום, שהלוקח אומר: בחפץ שלם אני רוצה. וכן אם רוצה הלוקח ליקח פחת המום, הרשות ביד המוכר לומר: או קח אותו כמו שהוא או תקח מעותיך והחזיר לי מקחי".

זאת ועוד אפילו השתמש במקח יכול להחזירו במקום שהתחיל את הדרך ונתקע באמצעה בגלל המוצר התקול, כך מצינו במי שקנה סוס ובאמצע הדרך התברר שיש בו מום חזר עמו לביתו יכול לבטל המקח אע"פ שכבר השתמש לאחר שהתגלה המום, וכ"פ באורחות המשפט נתיב לב סי' יז:

"אם ראה המום בדרך, כגון אם קנה סוס ונסע עליו בדרך ובאמצע הדרך מצא בו מום, ונסע על הסוס בחזרה לעירו ובדעתו לעמוד על זה בדין תורה, אך עכ"פ הלא זה השתמש בו אחר שראה המום, האם נאמר בכזה דודאי מחל, והלא אנו רואין דודאי לא מחל אך מגודל הכרח משתמש בו, הילך ברגליו ויוליך בידיו העגלה עם המשא שעליו".

ואע"פ שנשאר בצע"ג כבר הסכים עמו להלכה בפתחי תשובה רלב א וכתב:

"בעיקר הדבר בהשתמש מכח אונס, לכאורה פשוט דודאי יכול לחזור, כמו באונאה יותר משיעור כדי שיראה לתגר וכו'".

ועיי"ש עוד טעמים לכך שלא אמרינן שמחל על המום שהרי הודיע למוכר עיי"ש בפת"ש באורך בדברי הריטב"א והשיטה מקובצת.

אמנם אם המום במקח ניתן לתיקון המוכר יכול לחייב את הקונה להישאר עם המקח ולקזז את עלות התיקון, כמבואר שם סעיף ה:

"ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המקח נכנסו גוים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח, הדין עם ראובן. הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית".

ולכן בנידון דידן, כיון שאפשר לתקן את הליקויים אי אפשר לבטל את המקח אך על המתכנת לתקן או לקזז את עלות התיקון ממחיר המוצר.

אמנם, יכולת זו של המוכר לחייב את הקונה להישאר במקח היא בתנאי שבסופו של תהליך יקבל הקונה את המקח כמו שסוכם. אבל אם המוכר מודיע שאינו יכול או אינו רוצה לתת את המוצר על פי הסיכום, חוזר הדין של מקח טעות למקומו ואין חייב הקונה לשלם למוכר כלום. לפי דברים אלו יכולת המתכנת להשלים את תכנות האפליקציה צריכה להיות באופן מושלם.

אכן, בנדון דידן סירב המתכנת לתקן ואף הפר את צו הביניים בענין, ולא נמצא מתכנת אחר שיוכל להשלים את העבודה אלא רק לכתוב את כל הקוד מחדש והוי מום שאינו ניתן לתיקון.

אפשרות ב –

המתכנת נחשב קבלן ומזמין העבודה נקרא בעה"ב. במצב כזה, מצד אחד, האומן רשאי לחזור בו מהעבודה, כפי שביקש המתכנת, כמבואר בשו"ע (חו"מ שלג ג):

"התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים".

אולם, מצד שני אם חוזר בו מהמשך המלאכה ידו על התחתונה, כך שגם אם השלמת העבודה ע"י אומן אחר תעלה יותר ממה שהיה אמור לעלות החלק היחסי שנשאר אילו היה ממשיך הקבלן הראשון, יש לקזז משכרו את המחיר הגבוה ששולם בסופו של דבר לאומן השני. הקיזוז האמור הוא בראש ובראשונה מהשכר שעדיין לא שולם לו (שו"ע שם סעיף ד), וי"א (ש"ך שם ס"ק כא) ששכרו של האומן השני יקוזז אף מהשכר שכבר שולם לאומן הראשון.

בנידון דידן, שהמתכנת סירב להשלים את הפרויקט כנדרש, נאלץ המזמין לפתח אפליקציה חדשה ללא הסתמכות על העבודה הקודמת, וא"כ לא מגיע לו שכר כלל.

בנוסף לכך צריך לבחון האם הפעולה שהקבלן חזר ממנה היא דבר האבד או לא כפי שמצוין בשו"ע (סימן שלג' סעיפים ה'-ו'):

"אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן, אינו יכול לחזור בו. אא"כ נאנס, כגון שחלה הוא או אשתו ובניו או ששמע שמת לו מת. ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו, וידם על העליונה. ואם לא נאנס, וחזר בו, אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר את אלו, ועכשיו אינו מוצא, שוכר עליהם או מטען.

כיצד, שוכר עליהם פועלים וגומרין מלאכתן שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מהראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים. ואם היה להם ממון תחת ידו, שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים או חמשים זוז בכל יום לכל פועל, אף על פי ששכר הפועל בשלשה או ארבעה… ויש אומרים הא דשוכר עליהן עד ארבעים או חמשים זוז היינו דווקא שתפס כלי אומנותם, אבל שאר דברים, לא… ודוקא בדבר האבוד שאינו ממון, כגון מלמד או כדומה לזה, אבל בדבר האבוד של ממון, צריך לשלם לו כל הזיקו…"

מפסיקת השולחן ערוך ניכר שאם קבלן חוזר בו בדבר האבד בעל הבית יכול לשכור פועלים אחרים שיסיימו את עבודתו של הקבלן, וכל זה על חשבון הכסף שמגיע לקבלן. אף במקרה שלפנינו ניתן לומר שלמזמין יש הפסדים ממשיים בכל רגע שהאפליקציה לא זמינה. מכל מקום, אף אם נאמר שלא מדובר בדבר האבד ידו של הקבלן שעזב על התחתונה כפי שראינו בש"ך לעיל.

אפשרות ג –

המזמין הינו בעה"ב שהזמין 'מוצר' אצל אומן, בכה"ג אין לו חובה לקנות את המוצר בסופו של דבר אלא רק מדינא דגרמי (שם סעיף ח), אמנם כשהמוצר אינו לשביעות רצון בעה"ב אינו חייב לקנותו ופטור וא"כ דינו כבאפשרות א, שרק אם יעמיד המתכנת לרשות המזמין אפליקציה מושלמת צריך המזמין לשלם, ואם לא יעמוד המתכנת בתנאי זה הוא צריך להחזיר את כל הכסף שקיבל עד עתה.

מסקנה –

מכל הנ"ל עולה שהמזמין יכול היה לדרוש את כל כספו בחזרה, וללכת לפתח את האפליקציה מחדש בחברה אחרת ללא שום פיצוי למתכנת, בפרט שהמתכנת סרב לשתף פעולה בצורה שתאפשר להשלים את עבודתו ומכיוון שכך חזר המזמין ותבע את מלוא כספו כנ"ל, וכפי שפסקנו בפסק הקודם מיום י"ג סיון התשע"ז:

"במידה ולא תצליח אפשרות זו הרי כל עבודתו של המתכנת ירדה לטמיון והוא יצטרך להחזיר את כל מה שקיבל מהמזמין משום שהמזמין אינו מחויב לקנות מוצר פגום".

בנוגע לתביעות הנוספות:

הוצאות על תדמית נמוכה והטסה ושהייה בחו"ל –

על פי ההלכה כל נזק שאינו נעשה באופן ישיר אלא כתוצאה אגבית אין הנתבע צריך לשלם, וכמבואר בשו"ע בכמה מקומות ובפרט בסימן שפ"ח.

בנידון דידן, הוצאות אלו שהוצאו על ידי המזמין לא נעשו כשליחות ותוצאה ישירה של דרישות המתכנת ועל כן מוגדרות כ'גרמא' ופטור המתכנת מלשאת בהם.

כמו כן, ביחס לתביעת המזמין את הנזקים הגדולים שנגרמו לו, הן בעקבות העיכוב הגדול והן בגלל איכותה הירודה של האפליקציה [דהיינו בגלל הפונקציות החסרות בה ולא בגלל נפילות ובאגים שאכן היו מעטים מאד כפי שטען המתכנת].

ביה"ד התלבט רבות האם יש כאן דינא דגרמי והמתכנת יהיה חייב לשלם את ההוצאות והנזקים, בכפוף להוכחת הנזק, או שמא זהו גרמא, ואם זו גרמא האם חייב בדיני שמים או שפטור.

בסוגיא זו של גרמא, קיי"ל שהוא נזק שאסור לעשותו אך פטור המזיק בדיני אדם כמבואר במקומות רבים בש"ס (כגון: ב"ק מח ב, ס א):

"גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור".

ואע"פ שפטור הרי זה איסור גמור לגרום נזק כמבואר בב"ב (כב ב):

"א"ר טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור".

אלא שישנו דין נוסף והוא "דינא דגרמי" פסק המחבר (חו"מ שפו א):

"קיימא לן כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי".

ועתה יש לדון מהו גרמא ומהו דינא דגרמי. סוגיה זאת מופיעה במסכת ב"ק דף צח שם פטר רבא את הזורק מטבע חברו לים הגדול, וכן את השף מטבע של חברו, וכן הצורם אוזן של פרת חברו, וכן השורף שטרו של חברו פטור. סוגיה זאת מוזכרת באותה המסכת בדף ק, ובדף כו ע"ב שם עוסקים בכלים שנפלו מהגג על כרים או כסתות ובא אדם והזיז את הכרים. התוספות במסכת ב"ב דף כב ע"ב עמדו על ההבדלים בין גרמא לדינא דגרמי. לפי ההסבר של ר"י והרא"ש בדינא דגרמי הנזק נעשה בידי האדם בחפץ הניזוק, ברי היזקא, והנזק הוא מיידי. לעומתם, שיטת הריצב"א היא:

"דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים וטעם דקנסו שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין".

המשאת בנימין שמובא בפתחי תשובה על סימן שפו כותב שכו"ע מודים לריצב"א שמותר לקנוס במקרים שכיחים, ומחלוקת הראשונים היא רק במקרים לא שכיחים. אף הגר"א, סימן שפו ס"ק ו', כתב שהרמ"א והש"ך פסקו כריצב"א [עיין ש"ך שפו א באורך רב].

שיטה הלכתית נוספת היא דעתו של הרמב"ם. הש"ך בחו"מ סימן שפו ס"ק ד' כותב שלרמב"ם אין הבדל מהותי והלכתי בין גרמא לגרמי, וכיון שקי"ל שהלכה כרבי מאיר שדן דינא דגרמי חייבו חז"ל אף בגרמא. הגר"א חושן משפט סימן תיח ס"ק יט כתב על שיטת הרמב"ם:

"אבל אנן לא קי"ל כרב אשי בזה וכן הוא שיטתו של הרמב"ם דגרמי אינו חייב אלא במתכוין".

כלומר, לפי שיטתו אין הבדל הלכתי בין גרמא לגרמי אלא בכל מצב שכוונתו של האדם להזיק לחברו הוא חייב לשלם על הנזקים שגרם.

למעשה הש"ך ס"ק ד' סובר שהשו"ע לא פסק כרמב"ם אלא כראשונים שמחלקים בין גרמא לדינא דגרמי. לעומתו הסמ"ע הכריע שהשו"ע סובר לדינא כרמב"ם.

לענייננו, מצד אחד יש מקום לפסוק כרמב"ם והשו"ע לפי שיטת הסמ"ע ולחייב את המתכנת בכל הנזקים שגרם למזמין האפליקציה. אך מצד שני הואיל והמתכנת מוחזק בכסף ייתכן שהוא יוכל לומר קי"ל כשאר הראשונים. כמו כן, יש פוסקים רבים שמכריעים כריצב"א, ולכן יש מקום לקנוס את המתכנת על הנזקים שגרם. בפועל, בית הדין רוצה להאמין לטענות המתכנת שהוא לא התכוון לגרום נזק במכוון למזמין האפליקציה. אך אם המתכנת התכוון בתוך ליבו להזיק במזיד למזמין ולעכב במתכוון את פיתוח האפליקציה הוא היה חייב לשלם למזמין סך נוסף של 150,000 ₪ בכדי לצאת ידי שמים [על פי פסק ערוך השולחן חושן משפט סימן שפו' סעיף כג'].

הנחה זו מתקיימת גם לאור פסיקת השו"ע (רלב, כא):

"הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוליכו לשם נמצא בו מום… ואם היה המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום, חייב בהוצאות שהוציא הלוקח להוליך אותו למקום פלוני".

משמע מדברי השו"ע שכאשר אדם מוציא הוצאות כתוצאה מכך שסומך על כך שקנה מוצר טוב, וידוע למוכר שהלוקח מתכנן להוציא הוצאות נוספות על בסיס המקח, חייב המוכר לשלם את ההוצאות הנוספות ללוקח. אמנם מדקדוק לשונו של השולחן ערוך מבואר שהדבר תלוי דווקא במה שהמוכר יודעמהמום שבמקח ואף על פי כן נותנו ללוקח (וכן מפורש ברמ"ה שהביא הטור שהוא מקור דין זה) אבל אם המוכר לא יודע על המום, הופך ההיזק לגרמא ופטור המוכר מלשלם ללוקח את הוצאותיו.

הגר"א (ס"ק לה) נימק את החילוק בין ידע ללא ידע על פי החילוק האמור לעיל בין אם כיוון להזיק או לא. ומסביר שברגע שידע המוכר על המום נחשב כמתכוון להזיק והוי גרמי.

על פי דברים אלו נראה לכאורה שכאן, שהמתכנת חשב שהאפליקציה על פי האפיון הלוקה בחסר עומדת בדרישות המצופות ממנה, אין לו מודעות למום ולכן אינו נחשב מזיק בגרמי ואינו חייב לשלם את הוצאות המזמין.

אלא שלכאורה יש להקשות על הנחה זו. הנתיבות (סימן קפג סק"א, סימן שו סק"ו ועוד) מוכיח (על פי הגמרא ב"מ עג(: שאם פועל בשכר נשלח למקום מסוים לקנות סחורה בזול ולא קנה חייב לשלם את נזקו של בעל הבית ואפילו את מה שנמנע ממנו להרוויח ובלבד שיוכח שאכן יכול היה להרוויח.

מסביר הנתיבות את חידושו על פי הריטב"א שכאשר פועל נוכח שבעל הבית סומך עליו ומפקיד בידיו את קניית הסחורה הפועל נהנה מכך עד כדי שחל עליו דין של ערבות. וכאילו אמר במפורש שאם מחמתי לא תתבצע השליחות אשלם את כל הרווחים שיכל בעל הבית להרוויח משליחות זו. הנתיבות החיל עיקרון זה על כל מקרה של פועל שקיבל על עצמו עבודה ולא עשאה כראוי. כגון אומן שקיבל צמר לצבעו בצבע אדום וצבעו בצבע שחור וכתוצאה מכך לא יכול בעל הבית למכור את הצמר במחיר שהיה מוכר אם היה צובע את הצמר בצבע הרצוי, מכריע הנתיבות שחלק ממה שצריך האומן להפסיד (עיין בסימן שו בפרטי החישוב המדויק) הוא הסכום אותו בעל הבית יכול היה להרוויח. את חידושו מבסס הנתיבות שאע"פ שלא הזיק הפועל בידיים והוי גרמא מכ"מ חייב מדין ערב וכאמור לעיל.

על פי הנתיבות יוצא שבנידוננו, שידע המתכנת שעל בסיס האפליקציה שיפתח מוציא המזמין הוצאות רבות, חייב המתכנת על כל ההוצאות שנגרמו לאחר שלא ביצע את המוטל עליו.

גם אם נאמר שיש לחלק בין המקרה שלנו למה שכתב הנתיבות מכיוון שכאן לא ודאי שירוויח, מכל מקום בהוצאות שהוציא על בסיס קיום השליחות שלא נעשתה כראוי צריך לשלם מדין שהוציא על פי הפועל והוי קל וחומר שחייב אפילו לא היה מרוויח כלל.

אבל עדיין יש מקום לשאול מה נשתנה בין המוכר מקח עם מום שם צריך ידיעה של המוכר לבין פועל שעל פי הנתיבות הפועל לוקח על עצמו את כל האחריות?

בספר אולם המשפט חולק המחבר על השלכת הנתיבות מדין השליח לדין האומן וכותב:

"ומה שהקשה הנתיבות מהא דיהיב ליה למזבן חמרא דקיי"ל דחייב לשלם מביתו כל מה שהיה ראוי להרויח. פשוט דהתם דווקא במזיד ומתורת מזיק ואף דהוה מבטל כיסו דפטור בכל מקום כאן בקיבל עליו נתחייב. אבל כאן בשוגג… אע"ג דהוה פושע ובהיזק גוף הצמר ודאי חייב מ"מ על גרם ביטול הרווח ודאי לא חייבוהו".

יוצא מדברי אולם המשפט שאף פועל אינו חייב אם לא שהיה מודע לכך שבמעשיו אינו עושה את מה שנתבקש ממנו בזמן הסיכום עם בעל הבית. על פי זה אין צורך לחלק בין מוכר לפועל אלא בשניהם העיקר הוא להבין האם הם מודעים לכך שאינם עושים את המוטל עליהם, כל אחד לפי ענינו. והיה אם היה מודע לרשלנותו הוי גרמי וחייב ואם לא מודע לרשלנותו, אע"ג דהוי פושע, מ"מ הוי גרמא ופטור.

ועל כן כאן, שהמתכנת חשב שסיים את עבודתו על פי האפיון אין הוכחה שלא עשה את המוטל עליו בכוונה להזיק ולכן הוי גרמא ופטור.

אע"פ שמעיקר הדין המזיק בגרמא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ביה"ד הוסמך בקנין ובחתימה על כתב הבוררות לדון אף בגרמא ומניעת רווח [עיין בנספח א], ומכיוון שהגענו למסקנה שהמתכנת התרשל בצורה פושעת ע"כ הוחלט ברוב דעות לחייבו במקצת הנזקים שגרם למזמין.

בבואנו לשער את גובה הפיצוי נראה לנו לשום את הפיצוי כפי שהיה ראוי להיות בחוזה.

בהסכם שנחתם בין המתכנת למזמין נכתב בסעיף 10.1:

"במקרה של הפרה יסודית של החוזה ע"י המזמין תחשב התמורה ששולמה למתכנת או שהיתה אמורה להיות משולמת למתכנת בהתאם לסעיף 3 עד למועד הביטול כפיצויים מוסכמים אשר יחולטו ע"י המתכנת ובאם טרם שולמו במלואם ישולמו ע"י המזמין למתכנת מיד עם ביטול החוזה".

ואכן המתכנת תבע בדיון הראשון להפעיל את הסעיף הנ"ל.

המעיין בחוזה שנכתב ע"י המתכנת רואה שהמתכנת החתים את המזמין על חוזה לא הגון בעליל, המגן אך ורק על המתכנת וקונס את המזמין לבדו, בעוד שעל המתכנת לא מושת שום קנס ופיצוי במקרה והוא מפר הפרה יסודית את החוזה ואף לא מוגדר בחוזה מהי הפרה יסודית מצדו, כך שהמתכנת יכול לעשות ככל העולה על רוחו, חוסר הגינות של הסכם זה זועק לשמים. אמנם מכיוון שהמזמין חתם על החוזה בנוסח שלפנינו אין אנו רשאים לחייבו מתוך החוזה.

אך, מכיוון שעל פי הסמכות שהוענקה לביה"ד בכתב הבוררות, לאחר שהוסכם על ביה"ד שהמתכנת התרשל והפר באופן ברור אף את מחויבותו המינימלית שכן התחייב בה בחוזה וגרם לנזקים רבים, ע"כ הוחלט ברוב דעות להשית כנגד נזקיו את אותו קנס ופיצוי שקבע הוא בעצמו בהסכם על הפרה יסודית, מעיקר הדין היה לנו לחייבו, מעבר להחזרת כל הכספים שקיבל, גם את הקנס שקבע הוא בעצמו על המזמין, דהיינו 38,500 ₪ נוספים, וזאת כפיצוי על העיכובים והנזקים הגדולים שספג המזמין, אך כפשרה ולפנים משורת הדין הוחלט לחייבו ב- 20,000 ₪ בלבד, וזאת בנוסף לתשלומים שקיבל ועליו להחזירם.

אנו תקווה שלמרות המחיר הכואב, שני הצדדים יוכלו לסיים את התקשרותם בצורה נבונה וטובה ע"פ פסה"ד הנוכחי ויראו ברכה גדולה כל אחד בהמשך דרכו.

"והאמת והשלום אהבו".

4. החלטה [פסק דין]

א. המתכנת ישלם למזמין סך 44,100 ₪. [19,250+5,500 ₪ החזר התשלומים שקיבל ולא סיפק את תמורתם, 20,000 ₪ פיצוי על הנזקים, בהפחתת שכירות השרת עבור 13 חודשים ע"ס 650 ₪].

ב. תשלום ראשון ע"ס 24,100 ₪ ישולם בתוך 30 יום ממתן הפסק עד ז' ניסן התשע"ח 23/3/18.

   תשלום שני ע"ס 10,000 ₪ ישולם עד 60 יום מקבלת הפסק עד ז' אייר התשע"ח 22/4/18.

   תשלום שלישי ע"ס 10,000 ₪ ישולם עד 90 יום מקבלת הפסק עד ח' סיוון התשע"ח 22/5/18.

ג. התשלומים כולם יבוצעו ע"י העברה בנקאית לחשבון שאת מספרו ימסור המזמין למתכנת לא יאוחר מכ"א אדר התשע"ח 8/3/18, אסמכתא על כל תשלום יש לשלוח לביה"ד במייל עד שבוע לאחר התשלום.

ד. המתכנת יחזיר למזמין את הצ'ק ע"ס 1500 ₪ שחזר [נספח ג]. זמן החזרת הצ'ק והסעדים להחזרתו יבוצעו בדומה לתשלום הראשון לעיל סעיף ב' להחלטה.

ה. המתכנת יסיר את שם החברה של המזמין מהאייקון של האפליקציה הישנה, אם המתכנת לא מתכוון לשווק את האפליקציה שפיתח נבקש להסירה לגמרי מחנות גוגל, וזאת תוך שבועיים מקבלת הפסק ולא יאוחר מתאריך התשלום הראשון, הסעדים לסעיף זה יבוצעו בדומה לתשלום הראשון לעיל סעיף ב' להחלטה.

ו. פסק זה הינו סופי ולא ניתן לערעור, לא על פי דין תורה, ולא ע"פ חוק הבוררות תשכ"ח סעיף 23(א).

ז. סעדים לקיום פסה"ד:

1. אם יאחר המתכנת בתשלום מעבר ל – 30 יום נוספים על התאריכים הנקובים לעיל לכל תשלום בזמנו, ישלם קנס חד פעמי של 10,000 ₪ על כל אחד מהתשלומים הנ"ל שיתאחר, כ"א מהם ע"פ התאריך הנקוב לו, למעט סעיפים ד ו-ה להחלטה בהם הקנס על איחור יעמוד על 2,000 ש"ח.

2. ניתן בזה אישור לכ"א מהצדדים לפניה לביהמ"ש המחוזי ע"מ לאשר פסק בוררות זה ולבצע את גבייתו ע"פ חוק.

ח. אין צו להוצאות משפט.

ובאנו על החתום יום חמישי ז' אדר התשע"ח 21/2/18

אוריאל אליהו – אב"ד                          שבח שולמן – דיין                           בעז רוזנטל – דיין

נספח א- כתב הסמכה לבוררות

הסכם בוררות

בין:	____________________________	לבין:	____________________________
ת.ז./ח.פ.	____________________________	ת.ז./ח.פ.	____________________________
מרחוב	____________________________	מרחוב	____________________________
עיר	_______________מיקוד_________	עיר	_______________מיקוד________
טל:	____________________________	טל:	____________________________
פקס:	____________________________	פקס:	____________________________
דוא"ל	____________________________	דוא"ל	____________________________

הואיל:        ובין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות כמפורט ו/או יפורט בכתבי בית הדין.

והואיל:       וברצון הצדדים למסור את הסכסוך האמור לבוררות.

אי לזאת הסכימו הצדדים כדלקמן:

1.                  הצדדים ממנים בזה את בית הדין "כרמי משפט" שליד כולל ענב בתור בורר (להלן – "בית הדין") (הדיינים ימונו ע"י הרב אוריאל אליהו שליט"א).

2.                  בית הדין ידון ויפסוק בסכסוך שבין הצדדים ובכל הטענות והתביעות שיש לצדדים אחד כלפי השני כמפורט ו/או יפורט בכתבי בית הדין אשר יגישו הצדדים וכן בכל נושא אחר הקשור לנושא הבוררות אשר יועלה ע"י הצדדים במהלך הבוררות.

3.                  בית הדין יפסוק בסכסוך, על פי דין או לפשרה, לפי שיקול דעתו ומיטב שפיטתו, עפ"י החומר שבפניו.

הצדדים מתחייבים לשלם בגין נזקי גרמא, הפסדים של מניעת רווח, ושאר נזק כגון בושת, פגיעה בשם הטוב וכדומה, בהתאם לנסיבות, כפי שיקבע על ידי בית הדין ולפי שיקול דעתו.

4.                  הצדדים מתחייבים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כפי שיקבע על ידי בית הדין, לפי שיקול דעתו.

5.                  הצדדים מסכימים שגם אם יוכרע הדין בפשרה ההחלטה תקבע על פי רוב דעות.

6.                  בית הדין לא יהיה כבול למועדים המופיעים בסעיף טו לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968. עם זאת בעלי הדין ובית הדין ישתפו פעולה בכדי לסיים את הבוררות במהירות האפשרית.

7.                  הצדדים מצהירים כי קראו את סדרי הדין של בית הדין ומקבלים אותם על עצמם ומתחייבים לנהוג על פיהם.

8.                  הצדדים מצהירים ומודים בזה כי הם קיבלו קנין מועיל כדין עפ"י דין תורה בבי"ד חשוב, על כל התחייבויותיהם בכל סעיף וסעיף שבהסכם זה, וכחומר כל התנאים וכחומר כל השטרות דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי.

ולראיה באו הצדדים על החתום

היום_­­_____ לחודש________ תש_____	היום_____ לחודש_______ תש_____
________/________/________	________/________/_________
_________________________	_________________________

נספח ב – רשימת השלמות לאפליקציה שחייב ביה"ד בפסק מיום יג סיון התשע"ז

רשימת חיובים שחייב ביה"ד את המתכנת לעשות (אם יחליט להמשיך) אשר כלולות במחיר הראשוני. יש לציין שעל פי החוזה, אם יבחר המתכנת להמשיך את ההתקשרות הוא מחויב להמשיך ולתת תוספות כמבואר בחלק השני של הנספח אלא שזכותו לתמחר אותן בנפרד.

ואלו התיקונים, הפיצ'רים וההתאמות המחויבות בביצוע ע"מ להשלים את העמידה בהתחייבויות שלקח על עצמו המתכנת:

1.      בזמן התראה, על האפליקציה להתריע בצורה ניכרת על המסך הראשי (כמו שעון מעורר), ההתרעה תופיע על המסך הראשי עד לכיבויה ע"י הלקוח. [הדברים אמורים מבחינה ויזואלית. מבחינה קולית המצב יישאר כמו שהוא כעת].

2.      כיבוי ההתרעה יתאפשר על ידי לחיצה על אחד מהכפתורים הבאים בלבד: 'כבה', 'התראת שווא' ו'התראת אמת'. כפתורים אלו ימוקמו על המסך הראשי בזמן ההתרעה ויהיו ניכרים בצורה נוחה ללחיצה ושימוש.

3.      ללא לחיצה על אחד מהכפתורים הנ"ל, האפליקציה תמשיך לצפצף אף אם הוסרה מהמסך ע"י העברת אצבע (סלייט דאון) או לחיצה על כפתור "חזור"back וכדו'.

4.      על האפליקציה לדווח למוקד על כך שהלקוח ראה את ההודעה. כל לחיצה על אחד מהכפתורים המופיעים בסעיף 3 תדווח למוקד באופן אוטומטי.

5.      על כל דיווח למוקד הן אוטומטי והן ידני תתקבל במוקד התראה קולית ברורה המסבה את תשומת לבן של התצפיתניות.

6.      קבלת תמונה – כאשר תישלח תמונה מהמוקד ניתן יהיה להקיש על התמונה עצמה כדי להגדיל אותה וכמקובל באפליקציית וואטסאפ. תמונה זו חייבת להיות איכותית גם בזמן שהלקוח מגדיל אותה. מלבד זאת, שורת ה-ip לא תופיע.

7.      על האפליקציה להתריע ולפרוץ גם אם הלקוח באמצע שיחה או כל פעילות אחרת במכשיר הטלפון. התראה זו צריכה להיות קולית וויזואלית.

8.      סרטון – כאשר המוקד שולח סרטון, התצוגה שתופיע על המסך של הלקוח תהיה, כמקובל בתחום, תמונה של תחילת הסרטון עם סמן משולש שלחיצה עליו תפעיל את הצגת הסרטון.

9.      מספר ההתראות הקבועות בעלות אייקון ספציפי יהיה שש התרעות להתראה חמורה ושש התראות להתראה בינונית ושש להתראה קלה. על כל התראה נוספת ישלם המזמין 100 ₪.

10.    בכל סוגי ההתראות תינתן אפשרות למלל חופשי.

11.    בכל ההתראות יש לאפשר למוקד לצרף להתראה קבצים מחברת פ' בצורה פשוטה ונוחה.

12.    יש לתקן את הבאג שמנטרל את האפליקציה בזמן סיבוב המסך.

13.    יש לצרף לאפליקציה גרסה בשפה הערבית. מלאכת התרגום מוטלת על המזמין.

14.    בזמן שהמוקד שולח הודעות שוטפות האפליקציה תדווח על כך באופן דומה לקבלת הודעת sms.

15.    האפליקציה תכיל מונה שעות שיסכם כמה שעות היה מחובר כל לקוח למוקד.

16.    יוז'רים – על המתכנת לאפשר 2 סוגי מנהל – 1. פאנל ניהול ראשי השולט על כלל הלקוחות והמשתמשים כולל סיסמאות הכניסה. 2. פאנל ניהול של כל לקוח השולט על המשתמשים המשויכים אליו.

תיקון זה יתומחר בנפרד ע"י המתכנת אך לא יותר מ 1000 ₪.

רשימת חבויות שתבע המזמין וחייב המתכנת לעשות על פי סעיף התוספות 8.5 בחוזה וחייב המזמין עליהן בתשלום נוסף (כאמור, אם המתכנת יבחר להשלים את התוכנה).

1.      אייקון המסמל ללקוח שכעת המצלמות שלו מחוברות למוקד (משקפת).

2.      סליקת כספים דרך האפליקציה.

נספח ג – מייל שהמתכנת שלח לבית הדין:

בית הדין ביקש שארשום את כל התוספות שגביתי מהמזמין, מצרף במייל מה שמצאתי:

3.5 שעות יעוץ: 700

שעה בדיקת תוכנות לצפיה מרחוק 200

חצי שעה יעוץ טלפוני, על בחירת חברת מצלמות 100

שעה פגישה בעזריאלי 200

חצי שעה חיפוש תוכנה לפיצול מסכים ובדיקת ריבוי מסכים בוינדווס 100

3 שעות עם חברת פ' 600

שעה לימוד של —— איך לעבוד עם POSTMAN 200

שעה וחצי איפיון בבית בערב 300

שעה ביום ראשון 200

שעה וחצי בדיקת אינטרנט 300

250 ש"ח תוספת סיסמא

2000 ש"ח תוספת בחירת מצלמות יחידאיות

1750 תוספת שידרוג שעון

1000 תוספת שליחת תמונה דרך חברת פ'

500 תוספת אם חברת פ' עושים בעיות – [עשו בעיות]

1500 תוספת על בחירת משתמשים מתוך רשימה: שולם בצ'ק שחזר.

סה"כ 8400 + 1500 שיק שחזר.